שב"כ מזהיר מפני הסלמה ברמדאן, המדינה יוצאת בניסיונות להרגעה

רג'אי סנדוקה יפעיל גם בחודש הרמדאן הזה את 'תותח הרמדאן" - תותח ירדני ישן שמוצב בינות למצבות בית העלמין א־סאהרה, ליד שער שכם בירושלים. התותח הטורקי העתיק, שאותו עוד הפעיל סבו באותו המקום, בחודשי רמדאן לפני כמאה שנה, הועבר בתקופה הירדנית למוזיאון האסלאם שבהר הבית. מאז 1987, ימי האינתיפאדה הראשונה, גם פגזים אמיתיים לא יורים פה כמו פעם. בהשגחת המשטרה, סנדוקה יורה מדי ערב זיקוק אחד בלבד, רב עוצמה ורעש, ומסמן למאמינים המוסלמים כי הגיעה השעה לשבור את הצום היומי.

גם במערכת הביטחון יספרו החל מעוד שבועיים את 30 ימי הרמדאן. "הרמא־דם בפתח", חוששים בשב"כ, בביטוי שהוא הרבה מעבר למשחק מילים. החודש החשוב ביותר בלוח השנה המוסלמי, שבסופו, בלילת אל־קדר (ליל הגורל), הורדה משמיים, על פי האמונה המוסלמית, הגרסה הראשונה של קוראן ונמסרה לנביא מוחמד - התגלה לאורך השנים כחודש מועד לפורענות.

"ארבעת הפיגועים שהתרחשו בשבוע שעבר באזור ירושלים - שני אירועי דקירה בחיזמה ושני אירועי דקירה בשערי הר הבית - עלולים להיות הקדימון לחודש דמים נוסף, דוגמת חודשי רמדאן שידענו כאן בשני העשורים האחרונים", אומרים במערכת הביטחון. השנה, הרגישות גבוהה אף יותר: הרמדאן יחל ביום ראשון, 3 באפריל, וצפוי להסתיים ביום ראשון, 1 במאי. בתקופה זאת חל גם חג הפסח, המוני יהודים פוקדים את ירושלים ואת העיר העתיקה ואלפים מבקשים לעלות להר הבית. בפרק זמן זה, חמאס, הרשות הפלשתינית וערביי ישראל מתכוונים לציין שנה לאירועי מאי 2021 - הפרעות בערים המעורבות ומבצע שומר החומות. אם לא די בכך - סיומו של הרמדאן השנה כמעט נושק ליום העצמאות, שחלק מערביי ישראל מציינים בו את יום הנכבה.

הפרופיל של רבים ממפגעי הרמדאן מוכר משנים קודמות, ולא מן הנמנע, אומרים גורמי ביטחון, שיהיה דומה גם השנה: צעירים או צעירות, רווקים, מסיימי תיכון שהצטרפו זה מכבר למעגלי האבטלה או שמצאו עבודת דחק. ללא שיוך ארגוני מובהק עם זיקה לחמאס, ללא עבר פח"עי, כאשר המפגע אינו בהכרח דתי, אך אווירת הרמדאן - התפילות המרובות, הצום, וההסתה במסגדים - מכניסה אותו לאקסטזה דתית ומניעה אותו לפעולה.

מפגעי הרמדאן, מציינים גורמי ביטחון, טעונים בדרך כלל, עוד מלכתחילה, ברמה מסוימת של מוטיבציה לאומית ודתית. לא פעם, המפגע שמושפע מדרשות הסתה במסגד או מהסתה ברשתות, מונע גם ממצוקה אישית שמשחקת תפקיד מרכזי במהלכיו. זו יכולה להיות בעיה כלכלית, אהבה נכזבת, ריב אחים, יחסים רעועים עם ההורים והאישה ועוד; מצוקה שהמפגע אינו מוצא לה מזור ופתרון, ולכן מחליט לשים קץ לחייו ולהפוך לשאהיד באמצעות פיגוע הרואי, ובכך לרומם את מעמדו ומעמד קרוביו בחברה הפלשתינית.

ד"ר ראובן ארליך ז"ל, שניהל במשך שנים רבות את מרכז המידע למודיעין ולטרור, נהג לכנות את הפיגועים הללו "טרור עממי על סטרואידים", או בשם הערבי המכובס "התנגדות עממית". כלי הנשק של המפגעים העממיים הם בדרך כלל סכין, מכונית או בקבוק תבערה. לעיתים נדירות יותר הם משתמשים ברובה, לרוב מסוג קרלו, שיוצר במחרטות ביתיות ביו"ש או במזרח ירושלים.

חודש הג'יהאד והניצחונות

ברמדאנים קודמים בשנים האחרונות, התרחשו מאות פיגועים וניסיונות פיגוע. המפורסמים שבהם היו פיגוע הירי הקשה במתחם שרונה, רצח וחטיפת שלושת הנערים, שהובילו למבצעי שובו אחים וצוק איתן, ורצח הלל אריאל בת ה־13 מקריית ארבע בשנתה.

בשנה שעברה, ערב פרעות מאי והעימות מול חמאס עזה, פרסם עדנאן אבו עאמר, מרצה פלשתיני למדעי המדינה מאוניברסיטת אל־אומה בעזה, מאמר בערוץ אל־ג'זירה. אבו עאמר הטעים שם כי בהיסטוריה של האסלאם, חודש הרמדאן נתפס כחודש הג'יהאד והניצחונות, וכי ארגוני הטרור הפלשתיניים מנצלים את האווירה הרוחנית־דתית של חודש הרמדאן ואת מורשת הקרבות והניצחונות בהיסטוריה של האסלאם שהיו במהלכו, כדי לעודד פעילות ג'יהאדית מואצת של פיגועים והתקפות נגד יעדים ישראליים.

המאמר - שפורסם על ידי המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון והפך בינתיים לחומר לימודי בשב"כ - מגייס לעזרתו שורה של אירועים בהיסטוריה המוסלמית, שכולם לדברי הכותב התרחשו ברמדאן או בסמוך לו: קרב בדר, כיבוש מכה, כיבוש אנדלוסיה; קרב טור; קרב עין ג'אלות ומלחמת רמדאן (מלחמת יום הכיפורים). כל אלה, לדבריו, מעניקים השראה ל"התנגדות הפלשתינית".

גם בתקופת הפרעות, בימים של טרום המדינה, הרמדאן היה חודש מועד לפורענות. מזכירו האישי של זאב ז'בוטינסקי, הסופר היהודי ארתור קסטלר, תיאר פעם את התנהלות אנשי הדת המוסלמים ואת השפעתם על ההמונים בתקופה זו. הוא התייחס לפגיעות הרבות ביהודים בשנות ה־20 של המאה הקודמת, וכתב כי אנשי הדת המוסלמים בזמנו "נהגו לקרוא בממוצע פעמיים בשנה למרחץ דמים קדוש. בעל בית ערבי נחמד ושוחר שלום היה מתבדח עם דייריו היהודים בחודש הרמדאן, היה הולך אחר כך למסגד, מקשיב לדברי המטיף, ואחר כך רץ הביתה לשחוט את הדייר, את אשתו ואת ילדיו בסכין מטבח...".

גם בימינו, מטיפים במסגדים זורעים שנאה, הסתה ומוטיבציה לביצוע פיגועים, בפרט ברמדאן. בימים האחרונים הוחלט להרחיק מיידית מהר הבית כל איש דת שייתפס בהסתה. באופן ספציפי ישגיחו גורמי הביטחון על שייח' עכרמה סברי, ראש המועצה המוסלמית העליונה, בעל עבר עשיר בהסתה, שבאינתיפאדה השנייה השמיע תמיכה עקיפה בפיגועי ההתאבדות וכיום מזוהה עם האחים המוסלמים ועם טורקיה. המשטרה תפקח עין גם על השייח ראאד סלאח, "שייח' אל־אקצא", ראש הפלג הצפוני, הלא חוקי, של התנועה האסלאמית, שהשתחרר רק לאחרונה מהכלא. סלאח, אף הוא ארכי־מסית, עמד מאחורי ארגוני המוראביטון והמוראביטאת, ששמו להם למטרה לטרפד ביקורי יהודים בהר הבית. לפני שבועות אחדים המשטרה הוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ, אך הותר לו להיכנס להר הבית.

דמות בעייתית נוספת היא זו של מוסעב אבו

ערקוב מאזור חברון, אחד ממנהיגי ארגון חיזב אל־תחריר, שבשבוע שעבר הגיע להר הבית ללא אישור וקרא לצבאות האסלאם להילחם במדינת ישראל. עמיתו לתנועה, שייח' עיסם עמירה, שבעבר שיבח מוסלמי שערף ראש של צרפתי, כבר הורחק בעבר מההר.

חיזב אל־תחריר הוא ארגון אסלאמי קיצוני, שבדומה לדאעש דוגל בהקמתה מחדש של הח'ליפות האסלאמית. הארגון זוכה לתמיכה של ציבורים רחבים במזרח ירושלים. במערכת הביטחון אין תמימות דעים לגבי השאלה אם להוציאו אל מחוץ לחוק, כפי שנעשה למשל במצרים, בטורקיה או בגרמניה. שב"כ למשל חושש שאם הארגון יהפוך ללא חוקי ויירד למחתרת - יהיה קשה לעקוב אחר פעיליו ולנטרל סכנות ואיומים מצידו.

"לאזן" את ביקורי היהודים

במשטרה מזכירים כי מעבר לפרופיל הרווח של מפגעים בודדים שעלולים חלילה לפעול השנה ברמדאן, יעדי הפיגוע בשנים האחרונות היו בעיקר חרדים וחובשי כיפות וכן שוטרים וחיילים. הסיבה לכך כפולה: ראשית, הללו ניצבים בחזית המאבק וההגנה על האחיזה היהודית בירושלים וביו"ש, שהלאומיות הפלשתינית מבקשת לדחוק את רגליה משם. שנית, בדרך זו, התוקפים והטרור מוודאים שהם פוגעים ביהודים ואינם פוגעים בטעות בערבים, כפי שאירע למשל כאשר שתי נערות ערביות דקרו לפני שנים אחדות במספריים זקן ערבי, שנדמה להן כיהודי, בשוק מחנה יהודה בירושלים.

דגשים נוספים לקראת הרמדאן, ברמת הכוננות והדריכות, ניתנו לארבע נקודות בירושלים: שער שכם, שייח ג'ראח־שמעון הצדיק, סילוואן־עיר דוד והעיר העתיקה והר הבית. ההערכה היא שהמוקד הנפיץ ביותר הוא הר הבית, שגורמי טרור והסתה עשו בו שימוש רב בעבר, כדי להבעיר אש, בדרך כלל באמצעות הסיסמה הקליטה והשקרית "אל־אקצא בסכנה". חמאס העצים השבוע את קמפיין "השחר הגדול" (אלפג'ר אלעט'ים) והעביר לתושבי מזרח ירושלים מסרים והודעות ברשתות החברתיות, שקוראים להגיע למסגד אל־אקצא לתפילות חודש הרמדאן כדי "להגן עליו" מ"התקפות המתנחלים שמטמאים את מוסלמיותו". מאז החל, העניק קמפיין "השחר הגדול" חסות ובמה לדרשות דתיות־פוליטיות בנושאים שונים שעל סדר היום הפלשתיני. הוא נוצר בחברון, לפני כשנתיים, במטרה לנסות ו"לאזן" את ביקורי היהודים הרבים בחברון, ואחר כך הועתק גם לירושלים.

בשער שכם כבר היו בשבוע שעבר עימותים קשים בין צעירים לבין כוחות משטרה. העימותים התרחשו ביום החג המוסלמי שמציין את עליית הנביא מוחמד השמיימה (אלאסראא ואלמעראג'). במוצאי שבת האחרונה היו עימותים דומים גם בסילוואן. בשני המקומות, האירועים לא זכו לחשיפה תקשורתית. לעומת זאת, דווקא בשייח' ג'ראח־שמעון הצדיק - אולי על רקע פסק הדין של בית המשפט העליון, שאִפשר למשפחות הערביות להישאר בינתיים בבתי היהודים בשכונה - הרוחות נרגעו מעט. גם פענוח ההצתות הרבות של הרכוש ובית משפחת יושובייב בנחלת שמעון, והעובדה שהוגש כתב אישום נגד ארבעת החשודים בפשע - עשו את שלהם.

המשטרה ומג"ב תגברו השבוע כוחות בעיר העתיקה, ופלוגה ג' של מג"ב זכתה ב־50 לוחמים נוספים. בהנחיית מפכ"ל המשטרה, הוחלט להימנע בחודש הרמדאן מאכיפה של צווי הריסה למבנים לא חוקיים, הן במזרח ירושלים והן בפזורה הערבית בישראל. לעומת זאת הוחלט להגביר את האכיפה נגד שב"חים. המשטרה גם מבקשת להגביל את מספר הפלשתינים שנכנסים מהגדה לירושלים כדי להתפלל בהר הבית, אך עניין זה עדיין שנוי במחלוקת.

במקביל, גורמי ביטחון יצרו קשר עם מנהלי מוסדות חינוך במזרח ירושלים וביקשו מהם להרגיע את תלמידיהם. אמצעי נוסף שעליו דיווחו גורמים פלשתינים הוא הודעות טקסט שנשלחו לטלפונים ניידים של מתפללים במזרח ירושלים. ההודעות מזהירות מפני פעילות של הסתה ועבירה על החוק ( דיווח של יוני בן מנחם, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה).

להוריד את הכיפה

גם הדרג המדיני נוקט מהלכים בניסיון להקדים תרופה לרמדאן: שר החוץ יאיר לפיד נועד לפני ימים אחדים ברבת עמון עם מלך ירדן עבדאללה. השניים דנו במגוון של סוגיות, אולם מקום מרכזי בשיחתם תפס עניין הר הבית. בית המלוכה ניזון מדיווחים שוטפים שמגיעים אליו מירושלים, ולאחרונה גם מדיווח מיוחד שהעביר אליו שגריר ירדן בישראל, ראסן אל־מג'אלי, שהתארח בהר הבית לפני כשלושה שבועות ושמע שם סקירות מפי בכירי הוואקף. בשיחה עם לפיד, המלך הביע חשש מהמספר הגדל של מבקרים יהודים בתחומי ההר ובמיוחד מהמשכן של תפילות יהודים במזרח ההר. למלך - שמחלקת ההקדשים שלו משלמת שכר למאות עובדי וואקף בהר הבית, ושממלכתו רואה בשקט בהר עוגן ליציבות גם בתחומה - היו כמה בקשות. אחת מהן נגעה להגבלת מספר המבקרים היהודים בהר בימי הרמדאן, וסגירתו בפניהם לפחות בחלקו האחרון של החודש. השנייה נאמרה במילים אלה: "אל תפתיעו אותנו". ירדן מבקשת שהצד הישראלי יתאם מולה מהלכים ויעדכן אותה בהחלטות שנוגעות להר הבית. שני הצדדים הסכימו להגביר את התיאום ושיתוף הפעולה ביניהם, נגד גורמי הקיצון שמנסים להלהיט את הרוחות בהר: חמאס, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ותנועת חיזב אל־תחריר.

בישראל מתלבטים כיצד לנהוג בחודש הרמדאן ביהודים שמבקרים בהר הבית, ונראה שהחלטות יתקבלו תוך כדי תנועה ובהתאם להערכות מצב ולמידע מודיעיני. מספר המבקרים היהודים בהר נוסק השנה לשיאים חדשים. אמנם, אין מדובר במספרים שמתקרבים לעשרת מליוני המבקרים המוסלמים בהר מדי שנה, אבל מדובר בעלייה מאוד גבוהה: בתוך כעשור עלה מספר המבקרים היהודים בהר בכ־1,000%, מכ־5,000-4,000 לשנה, ועד ל־40 אלף (על פי הצפי) בסוף השנה האזרחית הנוכחית.

הדרישה לבקר בהר מתרחבת. אין מדובר עוד רק בנאמני ההר ובתנועות הר הבית, אלא בציבורים רחבים יותר: סטודנטים, תלמידים, מטיילים, מכינות וחיילים. לעיתים המשטרה מציעה לחובשי כיפות להסיר אותן מעל ראשם בתמורה לסיור חופשי יותר בהר. חלק מהמבקרים הדתיים "זורמים" עם המשטרה, וחלק אחר מתנגד, ואז הביקור בהר מתקיים בתנאים מגבילים יותר.

במרבית השנים המשטרה אסרה כניסת יהודים להר בשליש האחרון של הרמדאן, ולעיתים גם במחצית השנייה של החודש. אלא שלפני כשנתיים נקבע תקדים. השר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, ומשטרת ירושלים, אפשרו ביקור יהודים בהר הבית ביום ירושלים וביום צום ט' באב - אף על פי שבשני המועדים הללו חלו גם חגים מוסלמים: כ"ח אייר - בימים האחרונים של חודש הרמדאן, וצום ט' באב - ביום הראשון של חג הקורבן.

התקדים הזה עשוי לעמוד לזכות המבקרים היהודים בהר גם השנה, כאשר למרות הרמדאן, תתאפשר כניסתם להר בימי החג וחוה"מ פסח. מצד שני - השנה היא השנה הראשונה אחרי מאורעות מאי, שלהסתה סביב אל־אקצא היה מקום מרכזי בהן. מי שיידרש להכריע בעניין, על בסיס המלצת גורמי הביטחון, יהיה רה"מ נפתלי בנט.